פוסט זה מוגש תחת:
דגשי דף הבית, מדגישים,
ראיונות וטורים
רוברט גרינברגר
מאת רוברט גרינברגר
עד 1968, כולם ידעו מיהו אקוומן, בזכות הופעותיו השבועיות בצפחה לילדים של CBS Saturday Children. הנסיעה המונפשת דמה מאוד לקומיקס, שהופק בהתמדה על ידי בוב הייני וניק קרדי במשך מספר שנים. מבחינה אמנותית, קרדי צמח בהתמדה עם מלאכתו ולכן זה הפך לאחד הספרים הטובים ביותר למראה ברחבי קו הקומיקס של DC.
העורך הנכנס דיק ג’ורדנו, שנחטף מקומיקס צ’רלטון, ראה את הסיפורים בטוחים, את המיקוד באקוובבי ובאלמנטים אחרים צעירים מדי. הוא הרגיש שהספר צריך התרעננות ולכן העביר אותו לסופר סטיב סקיטס ולאמן ג’ים אפרו, שניהם באים עם ג’ורדנו. התוצאות הוסתרו תחת כיסויי קרדי, אך הקוראים היו מטלטלים.
אקוומן: החיפוש אחר מרה
Skeates השיק סדרה כבן זוגו של אקוומן, מרה, נעלם והוא עזב את אטלנטיס בחיפוש אחריה. כך החל את סיפור העלילה המבשר, שנמתח מאקוומן #40-48, שנאסף סוף סוף כאקוומן: החיפוש אחר MERA (מעניין, זה הודפס רק פעם אחת לפני כן, שלושים שנה אחורה בקומיקס הרפתקאות כשהיה מעכל).
אקוומן מס ’40. החיפוש מתחיל.
ג’ורדנו רצה לחקור מה עוד טמון מתחת לים וסקייטס נזכר בראיונות כי עורךו רצה מערבי, כאשר מלך הים יבקר בקהילות שונות והכל במסווה של חיפוש אחר אשתו. היא נעלמת בסיפור הראשוני והרמז היחיד שיש לבן / בת הזוג שלה הוא שנראה גבר עם טבעת חמישה צדדים (חשבו שהאיש החמוש או המתנקש עם וו). סדרה ארוכה שכזו לא ניסתה בעבר ל- DC למרות שהיו כמה דקירות נושאיות במתכונת סיפור הסיפורים ובשנות השישים זו הייתה עדיין שיטה רדיקלית אפילו עבור מארוול.
הסדרה נשארת בעקביות הצביעו בסיפורי האקוומן המובילים ביותר או שניים בכל הזמנים על פי מספר אתרי חדשות ובלוגים מקוונים.
הקוראים הגיבו והמכירות היו חזקות למרות שהמו”ל כרמיין אינפנטינו ביטל את הסדרה עם מספר 56, ואמר שלא נכון לג’ורדנו שזה היה מהלך מכירות. מחקרים מאוחרים יותר הראו שזה היה די רווחי.
אקוומן #42
צוות Skeates/Aparo/Giordano (שכונה SAG באותה עת) העביר תרבויות מעניינות, מוטיבציה מונעת אופי ויצירות אמנות מדהימות. אפרו הודה כי בהתחלה נבהל מהעבודה של קרדי אך צמח לשלו לאחר קומץ סוגיות. בביקור בתחומים חדשים, אקוומן עדיין היו איומים מוכרים כמו מנטה שחורה. עם זאת, היו גם סוגיות שנמצאות בחזרה באטלנטיס, עם מנה מפוארת של פוליטיקה, כאשר נרקראן זוגית לקחת את כס המלוכה מהמלך הנעדר. וולקו, אקוואלד ואקוואגירל עשו כמיטב יכולתם כדי לעצור את ההפיכה המתבשלת.
הייתה תחושת דחיפות לסיפורים האלה, נעדרים מהריצה הקודמת ומעבר לקו. היה צריך למצוא את מרה למשפחתו, המלך נאלץ לחזור לשלוט בעמו. ההסבר שלה לחטיפה והיעדר יכול להיות קצת חבלה בהתחשב בהצטברות, אבל לפחות זה היה מתקבל על הדעת ששיחק בסדרה הכוללת. בלי קשר, ברגע שהיא נמצאה, הם צריכים לחזור הביתה במהירות כאשר רעידות תת -ימי מאיימות לשלוח את עיר הכור שלהם אל פני השטח, דבר שנרקראן רואה בתוספת יתרון.
זה כנראה עזר לסקיטס שחבריו של צ’רלטון יבוא, דני אוניל כתב באותה תקופה את ליגת הצדק של אמריקה וידע על המסע. כתוצאה מכך, מלך הים הופיע רק הופעות ספורדיות במקומות אחרים בתור במהלך סיפור שנתיים זה שהעניק המשכיות ואמינות למסע.
אקוומן #48. הסיפור מגיע לשיאו.
מה שיש לנו כאן הוא סיפור דרמטי המרחיב את ההבנה של הקוראים את העולמות התת -ימי תוך העמקת האפיונים של כל שחקני המפתח. זה איפשר לסקיטס לצמוח כסופר, לשרוג בצורה מסודרת עלילות מרובות לכל גיליון ולהעביר את חותמו על הסדרה באופן שמעט מקודמיו הצליחו.