אנדי ווטסון חוזר עם סיפורו של קליפורני שעובד בקיץ בעיתון בריטי רגיל בעיירה קטנה ביום החדשות האיטי. סכסוכים אישיים כמו גם מומחים מתערבבים בחקירה של התנגשות תרבותית, כאשר השניים רבים הם אמריקאים/אנגלית כמו גם עיתונאי/מפרסם.
ראשית, קתרין מספקת את טובי, הכתב היחידה היחידה של העיתון, כמו גם מתמקם כאשר הם משווים את הטכניקות שלהם לחיבור סיפורים. הם נלחמים כמעט בכל דבר: יעדים שונים, טכניקות לעבודה, לחיבור סגנונות, הנחות, כמו גם יחסי משק בית. ואז בן זוגו של קתרין מזמן אותה בחזרה לקליפורניה עם האפשרות שתסריט הטלוויזיה שלהם מכר.
סיפור זה מונע על דיאלוג, כמו המון סיפורי עיתונים מסורתיים-שמעתי הדים לאישה שלו ביום שישי תוך קריאת אינטראקציה בין שני המוליכים. כתוצאה מכך, למעט תצוגות הקמת מיקומים, הדפים מורכבים מהרבה פאנלים קטנים יותר, שרבים מהם הם צילומי ראש. הדמויות של ווטסון מובחנות, בנויות רק מכמה קווים חזקים ונבחרו היטב, כך שזה לא נושא לבדוק במהירות את הדפים מבלי לפספס דבר, לשמור על הקצב הלוך ושוב של השיחה.
הם גם זוויתיים באופן בולט, שמתאים לאינטראקציה החדה בין המנהלים. הם לא נבהלים מהפגנת רגשותיהם, במיוחד אם הם דואגים לחשוף את כעסם. אחת הדמויות התומכות הנשיות היא רכה יותר, עם ראש עגול, אולם גם לה סנטר מחודד, ומראה שיש מתחרה סולידי מתחת.
גם כאשר צפויים עימותים התרבותיים (כמו כאשר הם מתכווצים בדיוק על אופן השחקת הכדורגל/הכדורגל), עמדותיו הטריות כמו גם מציאותיות. הייתי בהלם להבחין בכמה מאותן נקודות בדיוק שנעשו על ידי הכתב הבריטי בקומיקס נערכו מאוחר יותר בדיון בחיים האמיתיים שראיתי. הרעיון שמישהו צריך לנצח מסופק כאמריקאי הרבה יותר, בהתחשב בכך שהם הרבה יותר מונעים מטרה, פחות חושבים על התהליך כתהליך. עם זאת, זה לא חד צדדי; לשתי התרבויות יש את הפלוסות שלהן, כמו גם שתי הדמויות מגלות זו מזו בדיוק איך להשיג את מה שהם רוצים.
סיפור זה מסביר גם כמה מהנושאים שעסקו בידי עיתונים (ולצורך העניין, תאגידים) כיום – מספקים שיווק הרבה יותר עדיפות לעריכה, למשל, או ממשל שמנסה להחליף עובדים מנוסים בעובדים רגעיים זולים יותר. האפשרויות של ווטסון לסיפורים מדמות במיומנות דאגות בעיר הקטנה: גאוות ראש העיר, קבוצת הכדורגל האזורית, אוגר אבוד מזמן.
בעיות מדיניות מוצגות הן בסיפורים, שני המובילים מכסים כמו גם את ההבדלים בחוויותיהם. טכניקה רב שכבתית זו להפיכת הבעיות לאספקה אישית הרבה יותר למגוון נקודות מבט מבלי להטיף או לגרור את הסיפור. ההתגלות המתקדמת של חייה האישיים של הדמות דומה להבנת מכר חדש מכיוון שבסופו של דבר היו חבר; החוויה של הקורא מקבילה לזו של הדמויות.
לא ראיתי את הסוף מגיע, אם כי סביר להניח שהייתי חייב להיות, בתנאי שהמבנה המסורתי המעורב. יום החדשות האטיות הוא קומדיה מקסימה מענגת בצורה קומית.
שתף זאת:
טוויטר
פייסבוק
טאמבלר
פוסטים קשורים:
Slowpoke: אוסף קפה פומפוסטיילס הוא של רצועות עיתונים חלופיות רגילות מאת ג’ן סורנסן זכה במענק קסרי. השם “Eltpoke” נובע מהערכה של הדרישה להתאמן כדי להעריך את החיים. SlowPokes, לדברי המחבר, “מעריך איכות גבוהה על פני מהירות”, כמו גם לא תמיד בכושר לעולם העכשווי. ארבעת הפנל …
מיקי מאוס של וולט דיסני מאת פלויד גוטפרדסון: Race to WalleyeReview מאת KC Carlson “GOSH שלי !! איזו גבינה! אם רק היה לי בקבוק בירה !! ” -Mickey Muse (1930) כמה ימים לאחר מכן, בעיצומה של המשכיות “מיקי מאוס בעמק המוות” ברצועת העיתון של מיקי מאוס המוטבעת דאז, אשתו של מיקי מיני-שהחזיקו אותה …
נשים כמו גם הקומיקסרינה רובינס ממשיכות לחבר ספרים על תרומותיהן של נשים לקומיקס, וממלאות חללים בהיסטוריה המוכרת הרבה יותר עם מבצעים נהדרים של סיפורים מעניינים של יוצרים לא מוערכים. עם זאת, הספרים האלה ממשיכים לצאת מהדפוס. קונספירציה גברית? או סתם מזל גרוע עם מפרסמים? הספר הראשון שלה בנושא, …